נאשם העומד בפני משפט תעבורה יכול להעלות טענות מקדמיות שונות. ניתן להעלות טענות אלה לאחר תחילת המשפט וכן בכל שלב שבו, אפילו בשלב הערעור. טענות של חוסר סמכות מקומית ושל פגם או פסול בכתב האישום יש להעלות בתחילת המשפט, אולם ניתן להעלות אותם במועד מאוחר יותר ברשות בית המשפט לתעבורה.
הטענות המקדמיות הן:
חוסר סמכות עניינית – בית המשפט אינו מוסמך לדון בעבירה בהתאם לסמכויותיו על פי חוק.
חוסר סמכות מקומית – בית המשפט המוסמך לדון הוא בית המשפט אשר באזור שיפוטו נעברה העבירה או נמצא מקום מגוריו של הנאשם. נשיא בית המשפט העליון או המשנה לנשיא מוסמכים להורות על העברת הדיון לבית משפט לתעבורה אחר. הוראה זו לא תינתן לאחר הדיון אם אין את הסכמתו של השופט שדן בתיק לכך.
פגם או פסול בכתב האישום – השמטת פרט ענייני מכתב האישום הנוגע ליסודות העבירה ונסיבות ביצועה או להוראות החיקוק. בית המשפט לתעבורה יבדוק האם הנאשם אכן הוטעה בגין הפגם והאם קופחה בעקבות כך הגנתו. הכוונה בפסול בכתב אישום שהוא אינו עומד בדרישות החוק, למשל שכתב האישום הוגש שלא בידי תובע מוסמך. אם הטענה תתקבל יתוקן כתב האישום או יבוטל.
העובדות מתוארות אינן מהוות עבירה. גם אם הנאשם יודה בכל העובדות שמיוחסות לו עדיין אין בכך כדי להרשיעו. במידה והטענה מתקבלת יתוקן כתב האישום או יבוטל.
זיכוי קודם או הרשעה קודמת – ולכן אין מקום להגיש שוב כתב אישום בנדון.
משפט אחר תלוי ועומד – ולכן אין מקום להגשת כתב אישום נוסף.
התיישנות – אם תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק לעבירה תמה וחלפה אז צריך לבטל את כתב האישום בגינה. בעבירות פשע – 10 שנים, בעבירות עוון – 5 שנים – כאשר רוב עבירות התעבורה הם מסוג עוון. יש לציין, כי יש להגיש כתבי אישום בתעבורה תוך שנה מביצוע העבירה אם לא מדובר בתאונות דרכים. חקירה או שליחת הודעה בדבר ביצוע העבירה מפסיקות את תקופת ההתיישנות.
דיני התעבורה קובעים כי לאזרחים בעלי רישיון זר מותר לנהוג בארץ הקודש רק למי ששהו מחוץ לישראל במשך תקופה של שנה רצופה אחת לפחות לפני יום כניסתם האחרונה לישראל. כמובן שהרכב צריך להיות מותאם לדרגת רישיונם ובלבד שנתקיימו תנאי הגיל הנדרשים, אחרת הם עלולים לקבל דוח תעבורה מהשוטר שיעכב אותו לבדיקת רישיונות.
דיני התעבורה קובעים כי מי שלא החזיק ברישיון נהיגה ישראלי צריך לעמוד בתנאים הבאים לשם המרת רישיונו: הצגת רישיון נהיגה זר בתוקף שהוצא לפחות שישה חודשים לפני הכניסה ארצה ותקף ליום הכניסה לארץ, הצגת דרכון להוכחת הכניסה לישראל והשהייה בחו"ל בתקופת הנהיגה ברישיון הזר, ביצוע בדיקות ראייה ובדיקות כלליות, עמידה בהצלחה במבחן שליטה ברכב. במקום הצגת דרכון ניתן להציג אישור כניסות ויציאות מאת משרד הפנים.
דיני התעבורה קובעים כי לשם המרת רישיון למי שהחזיק בעבר ברישיון נהיגה ישראלי יש להציג רישיון נהיגה זר בר תוקף, וכן להציג דרכון להוכחת הכניסה לישראל ושהייה בחול, ולבצע בדיקות ראייה ובדיקות כלליות, וכן להוכיח רצף רישיון נהיגה לתקופה של שנתיים לפחות לפני כניסתו ארצה. לאחר כל האישורים יקבל הנהג רישיון נהיגה ישראלי ללא מבחני תעבורה.
על פי דיני התעבורה, כאשר דרגתהרישיון הזר נמוכה מדרגת הרישיון הישראלי לא ניתן לבצע המרה אלא לדרגה המקבילה לרישיון הזר. על המבקש לעמוד בכל התנאים כמבקש ישראלי.
משפט התעבורה מתחיל עם הקראת כתב האישום. עו"ד לתעבורה לומד את חומר הראיות שבתיק וממליץ ללקוחו כיצד לפעול. האם להודות במסגרת הסדר או האם יש מקום לנהל הוכחות ולהביא לזיכוי. צריך לזכור כי במשפט תעבורה מוטל נטל השכנוע על התביעה, והיא יוצאת ידי חובתה כאשר יש בחומר הראיות כדי להוכיח את כל יסודות העבירה במידה שלמעלה מספק סביר. במידה ולבית המשפט לתעבורה ישנו ספק אם הנאשם אכן עבר את העבירה – הוא יזוכה בדין. מצד שני, אין כל טעם לנהל הוכחות כאשר לתביעה ראיות מוצקות להוכחת עובדות כתב האישום . במידה והנאשם בתשובתו לכתב האישום כופר בעובדות,יקבע בית המשפט לתעבורה מועד לשמיעת הוכחות.
בירור האשמה
בירור האשמה מתחיל בפרשת התביעה, במסגרתה היא מציגה את ראיותיה. על פי סעיף 77 לחוק סדר הדין הפלילי התביעה מוגבלת להבאת הראיות המצויות בחומר החקירה שהועמד לרשות ההגנה ולהשמעת העדים ששמותיהם פורטו בכתב האישום. הוספת עדים נעשית על ידי תיקון כתב האישום. כאשר התיקון נעשה לאחר שלב ההקראה הוא טעון היתר של בית המשפט לתעבורה. עו"ד לתעבורה צריך לוודא כי הוא קיבל לידיו את כל החומר שבתיק. במידה שהדבר לא נעשה, עליו לפנות לבית המשפט כדי שיורה על התביעה להתיר לנאשם ולעורך דינו לעיין בחומר החקירה אליו לא נחשפו.
עם סיום פרשת התביעה רשאי הנאשם לטעון כי אין הוא חייב להשיב לאשמה, וזאת משום שבראיות התביעה אין אפילו הוכחה לכאורה לאשמתו. אם הטענה תתקבל – יזוכה הנאשם. במידה והטענה לא מועלית או נדחית, רשאי הנאשם לקיים פרשת הגנה ולהביא ראיות מטעמו, כאשר הוא עצמו מעיד תחילה. יש לזכור כי ההגנה אינה מוגבלת בהבאת ראיות והשמעת עדים כמו התביעה. הנאשם צריך להביא את כל העדים שיכולים לשפוך אור על האירוע, ולא יש בכך משום כרסום במהימנות גרסתו.
בגין עבירה של נהיגה בשכרות מוסמך קצין משטרה לפסול לנהג את רישיון הנהיגה לתקופה של חודש ימים וכן להשבית את הרכב בה בוצעה העבירה לתקופה דומה. השוטר במקום הוא זה שנותן את ההזמנה לנהג להתייצב לשימוע והוא זה שמחליט למעשה אם השימוע יתבצע לעניין רישיון הנהיגה בלבד או גם לעניין השבתת הרכב.
במידה והקצין החליט לפסול מנהלית את רישיון הנהיגה ואולי גם להשבית את הרכב ניתן להגיש לבית המשפט לתעבורה בקשה לביטול פסילה מנהלית וכן בקשה לביטול הודעת איסור שימוש ברכב. הבקשה תידון כשבוע לאחר הגשתה במזכירות בית המשפט לתעבורה.
הסיכויים להחזר הרישיון הם נמוכים למדי שכן עסקינן בעבירת תנועה חמורה של נהיגה בשכרות, אולם באשר להחזרת הרכב הסיכויים יותר גבוהים במיוחד אם מדובר ברכב שבעליו אינו מי שביצע את העבירה.
בתיק 5255-25-09 הגיש הנהג בקשה לביטול פסילה מנהלית וביטול איסור שימוש ברכב שניתנו לו עקב כך שנהג לכאורה בשכרות. הנהג טען כי יש לבטל את החלטת קצין המשטרה משני טעמים עיקריים, האחד בשל אי קיום שימוע לגבי פסילת רישיון הנהיגה והטעם השני בשל אי קיומן של ראיות לכאורה ביחס לנהיגה בשכרות. מחומר הראיות עלה כי הקצין שערך לנאשם את השימוע מילא את טופס השימוע הלא נכון, כך שבטופס שימוע לגבי החלטה בדבר איסור מנהלי על שימוש ברכב, הוא התייחס לשימוע ביחס לרישיון הנהיגה, אולם בבית המשפט הוצג הפלא ופלא הטופס הנכון.
מבדיקת חומר הראיות עלה כי דוח הפעולה שערך השוטר לא מפרט את האזהרה שנמסרה למבקש אודות משמעות הסירוב והעובדה שהסירוב מקים כנגד המבקש עבירה של נהיגה בשכרות. בית המשפט לתעבורה סבר כי מדובר ברכיב מהותי ביסודותיה של העבירה של סירוב לבדיקת שכרות, כלומר: ללא אזהרה כדין לא קמה עבירה של נהיגה בשכרות. בית המשפט לתעבורה אף הוסיף כי "משאין תיעוד בדוח הפעולה שערך השוטר בדבר מתן אזהרה למבקש בהתאם להוראות החוק, לא ניתן להסתפק באזהרה הסטנדרטית המודפסת בדוחות האכיפה, כאשר בנסיבות שלפני יש יותר מספק אם ניתנה אזהרה זו למבקש. טעם הדבר הוא בכך שחזקה על השוטר שתיאר בדוח הפעולה את כל אשר התרחש, שיתאר גם את העובדה שהוא הזהיר את המבקש". הפגם בהליך השימוע וכן הפגמים שנמצאו בחומר הראיות הביאו את בית המשפט לתעבורה לקבל את שתי הבקשות ולהחזיר הן את רישיון הנהיגה והן את הרכב למבקש.
לצורך עריכת חיפוש ללא צו של בית המשפט יש צורך בהקניית סמכות מפורשת בחיקוק.
שוטר מוסמך לערוך חיפוש ללא צו בכל בית ובכל מקום אחר באחד מהמקרים הבאים: א) יש לו יסוד סביר להניח שמבצעים שם עבירה מסוג פשע או שפשע בוצע שם זה מקרוב, או שבוצעה או מבוצעת שם עבירה מסוג עוון על פי פקודת הסמים המסוכנים. ב) תופש הבית או המקום פונה לעזרת המשטרה. ג) אדם המצוי שם פונה לעזרת המשטרה ויש יסוד להניח שמבוצעת שם עבירה. ד) השוטר רודף אחרי אדם המתחמק ממעצר.
חיפוש על פי צו שופט בפלילי ותעבורה
בית משפט שלום ובית משפט מחוזי מוסמכים ליתן צו חיפוש.
הבקשה לצו חיפוש צו תכלול: א) המקום בו מבקשים לערוך חיפוש. ב) שם החשוד. ג) החשד. ד) לצורך מה החיפוש נחוץ והחפצים אותם מבקשים לתפוס.
הצו יינתן כאשר החיפוש נחוץ כדי להבטיח הצגת חפץ לצורך חקירה או המשפט, או כאשר יש מקום להניח כי המקום משמש לאחד מאלה: א) להחסנת או מכירת חפץ גנוב. ב) להחסנת או שמירת חפץ שנעברה בו עבירה. ג)להחסנת או שמירת חפץ ששימש או ישמש למטרה לא חוקית, או כאשר יש יסוד להניח שנעברה עבירה או מתכוונים לעבור עבירה נגד אדם הנמצא במקום.
סמכויות שוטר המבצע צו חיפוש בפלילי ותעבורה
עריכת חיפוש בבית או במקום.
לתפוס כל חפץ המתואר בצו, או חפץ שנראה כי נעברה בו עבירה או שמתכוונים לעבור בו עבירה.
לעצור כל אדם הנמצא בבית או במקום הנחזה כמי שיש לו חלק בעבירה שנעברה או מתכוונים לעבור בחפץ.
חדירה לחומר מחשב
חדירה לחומר מחשב הוא בגדר חיפוש וצריך צו שופט המציין ב
החוק רואה נהג המסרב לבצע בדיקת שכרות כנהג הנוהג בשכרות וזאת בתנאי שהשוטרים מזהירים את הנהג כי במידה ויסרב לבדיקה הוא ייחשב כנהג הנוהג בשכרות. כלומר האזהרה היא תנאי בל יעבור לתוקפה של החזקה.
בתיק 5097-08 הואשם נהג כי נהג בתאריך 16/11/07 בשעה 00:24 מראש העין לכיוון כביש 444 לדרום, ומשנדרש לבצע בדיקת שכרות סרב, ולכן למעשה נהג בשכרות. המשפט התנהל בבית המשפט לתעבורה בפתח תקוה, כאשר מברור העובדות התגלה כי השוטר שהיה אמור להסביר לנאשם את ההליך ואת משמעות הסירוב מילא רק דף אחד מתוך שני דפים שיש למלא לנהג המסרב לבצע בדיקת שכרות. הדו" כמובן גם לא נחתם על ידי הנאשם. כמו כן, הרושם שהתקבל הוא שלא הייתה דרישה ברורה מהנאשם לבצע בדיקת נשיפה, ובודאי שלא ניתן הסבר לגבי משמעות הסירוב. בית המשפט לתעבורה קבע כי התביעה לא הוכיחה במידה הנדרשת במשפט פלילי את הדרישות ההכרחיות לגבי סירוב להיבדק בדיקת שכרות. מאחר ודוח המאפיינים נמצא תקין, למעט ריח של אלכוהול שנדף מפיו של הנאשם, זיכה בית המשפט לתעבורה את הנאשם מהעבירה של נהיגה בשכרות.
עורך דין תעבורה איתן גורביץ' קורא לנהגי ישראל לנסוע בזהירות.
סעיף 64ב(ב5) לפקודת התעבורה קובע כי לצורך בדיקת נשיפה אקראית לגילוי רמת האלכוהול בגוף לא יעלה משך העיכוב על חצי שעה.
כאשר העיכוב הוא עקב חשד לנהיגה בשכרות או לנהיגה תחת השפעת סמים מוסמך השוטר לעכב את הנהג לפרק זמן כאמור בסעיף 73(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשמ"ן-1966. על פי סעיף זה עיכוב יהא רק לפרק הזמן הסביר הדרוש בנסיבות המקרה, לביצוע הפעולה שלשמה הוקנתה סמכות העיכוב, ובכל מקרה לא מעבר ל- 3 שעות. הקצין הממונה רשאי להאריך את העיכוב ב- 3 שעות נוספות, בהתקיים התנאים המצטברים הבאים: העיכוב קשור למספר רב של מעורבים ומנימוקים שיירשמו. מבצע העיכוב חייב לערוך דו"ח על העיכוב שבו יפורטו שם המעוכב, סיבת העיכוב ומשך העיכוב, אם מתקיימת אחת מהנסיבות הבאות: האדם הובא לתחנת המשטרה או זומן אליה, או אם האדם עוכב לפרק זמן של 20 דקות או יותר.
מכיוון שלפי נוהלי המשטרה צריך לחכות 15 דקדותמרגע העיכוב עד בדיקת הנשיפה עצמה, אנחנו מצפים לראות דו"ח עיכוב בכל תיק שכרות. אם לא מצוי דו"ח עיכוב בתיק אז מדובר בפגם רציני למדי (שאין בו לבדו להביא לזיכוי).
במידה והנהג עוכב מעל 3 שעות לשם בדיקת נשיפה, ללא אישור קצין, ניתן לטעון כי הליך העיכוב פגום. הדבר לא יביא ישר לזיכוי בשל כלל הפסלות היחסית, אך אם מצטרפים לפגם זה פגמים נוספים אז
הנאשם יכול להתחיל לחייך (אולי הוא בדרך להסדר נוח).
במידה ומדובר בבדיקה שגרתית, למשל ביציאה ממקום בילויים, ואין לנהג כל מאפיין של נהג שיכור אז השוטר חייב לסיים את העיכוב תוך חצי שעה, ואם הוא לא עושה כן העיכוב פגום.
השאלה הנשאלת לגבי עיכוב הנהג היא מתי מדובר בבדיקה שגרתית ומתי מדובר בבדיקה עקב חשד, כאשר הזמנים המותרים לעיכוב על פי חוק בשני המקרים שונים לחלוטין (חצי שעה לעומת 3 שעות). הגבולות בין בדיקה עקב חשד לבין בדיקה אקראית מטושטשים ולא ברורים, שכן אין להם הגדרה מדוייקת בחוק. אם למשל, נהג נעצר לביקורת שגרתית ואקראית ללא כל חשד שנהיגתו היא נהיגה המאפיינת נהג שיכור, וברגע בו השוטר פונה לנהג הוא מריח ריח של אלכוהול האם עסקינן בבדיקה אקראית או עקב חשד? האם המבחן הוא הרגע בו מורה השוטר לנהג לעצור לבדיקה או שמא ההליך דינאמי, ויכול להיווצר מצב שתחילתו של העיכוב באקראיות ואילו המשכו הוא עקב חשד?.
תקנה 23(א) לתקנות התעבורה קובעת כי עובר דרך חייב לציית:
להוראות שנותן שוטר במדים, שוטר שהזדהה בתעודת מינוי, או אדם הנמנה עם הג"א כשהוא בתפקיד רשמי בפועל מטעם משטרת ישראל ובמדים, או שיש עליו סימן זיהוי חיצוני בולט אחר שאושר, או שוטר צבאי במדים או פקח עירוני במדים שהוא עובד רשות מקומית שהוסמך בידי מפקד מחוז או ראש אגף התנועה במשטרת ישראל, לאחר שקיבל הכשרה מתאימה.
להוראות שנותן עבוד מע"צ במדים או עבוד מטעמה במדים, לצורך הכוונת התנועה במקום שבו מתבצעת עבודת סלילה או אחזקה של כביש, שהוסמכו בידי מפקד מחוז או ראש אגף התנועה במשטרת ישראל, לאחר שקיבלו הכשרה מתאימה.
על פי תקנה 23(א)(2) לתקנות התעבורה מלבד חובת הציות להוראות חייב עובר דרך לציית לאותות הניתנים על ידי שוטר במדים, או על ידי שוטר צבאי במדים, או על ידי פקח עירוני, או על ידי עובד מע"צ.
יש לציין כי החובה לציית לשוטר קיימת גם במקרה בו ההוראה או האות הם בניגוד לתקנות או בניגוד לתמרורים או להוראות כלליות אחרות בעניין סדרי תנועה שניתנו על ידי כל רשות מוסמכת לכך. מי שעובר על עבירה זו יוזמן למשפט תעבורה וצפוי לעונש פסילה בפועל של רישיון הנהיגה. תהיה זו הגנה טובה אם הנאשם יוכיח כי אחד מהמצבים הבאים התקיימו בעניינו:
השוטר במקום לא לבש מדי משטרה ולה הציג בפני הנהג תעודת שוטר.
ההוראה שניתנה על ידי השוטר לא הייתה ברורה וחד משמעית, וזו הסיבה שהנהג לא הבין אותה כהלכה.
בנסיבות המקרה חובת המזהירות הכללית גברה על חובת הציות לשוטר. אם הנהג סבור לדוגמא כי ציות להוראת השוטר יגרום לתאונת דרכים עליו להימנע מלציית להן.
לא ניתן להבחין בהוראות השוטר במקום האירוע.
לדוגמא, בית המשפט לתעבורה זיכה נהג שטען כי לא הבחין בהוראות השוטר מכיוון שנהג במסלול השמאלי מתוך שלושה נתיבים, בעוד השוטר עמד מימין הדרך כאשר נמצאו רכבים במסלול הקרוב לו.
האם הנאשם הכופר בעבירה של נהיגה בשכרות צריך להביא לעדות את חבריו שנכחו באירוע?
אם הנאשם לא היה לבד במכוניתו שעה שעוכב לבדיקת שכרות, עליו להביא את חבריו שישבו ברכב לעדות בפני בית המשפט. יש לציין כי בדו"ח זיכרון דברים על בדיקת שכרות לפי סעיף 64ג לפקודת התעבורה ישנו סעיף בו על השוטר למלא מי נכח עם הנאשם בשעת הבדיקה, אם בכלל.
החזקה היא שנאשם לא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם הוא נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר – ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת נגדו. כלומר, אם הנאשם נמנע מלהביא את חבריו שנכחו באירוע לעדות, בית המשפט רשאי להסיק מכך שאם הם היו מובאים לעדות אז עדותם הייתה פועלת לרעת הנאשם.
על הנאשם לשמור על קשר טוב עם חבריו, שכן מועד משפט ההוכחות עשוי לחול כשנה מאז האירוע עצמו. אם הנאשם יצא עם בחורה במועד האירוע "וזרק" אותה מייד לאחר מכן, הוא ישלם את המחיר ביום המשפט.
התביעה יכול לבקש מבית המשפט לפסול את רישיון הנהיגה של אדם שעבר לכאורה עבירת תנועה חמורה עד לתום הדיון במשפטו. כשהאישום הוא בגין נהיגה בשכרות, בדרך כלל תגיש התביעה בקשה כזו, כאשר מיוחסת לנאשם רמת שכרות גבוהה, או כאשר מדובר בסירוב לבדיקה, או כאשר מדובר בתאונת דרכים שהתרחשה תוך כדי נהיגה בשכרות.
על פי סעיף 46 לפקודת התעבורה רשאי בית המשפט לפסול נהג מלהחזיק ברישיון עדי לגמר בירור דינו, או עד שתבוטל הפסילה לפי חוק. בדונו בבקשה זו, על בית המשפט לבחון תחילה קיומן של ראיות לכאורה להרשעת הנהג בעבירה המיוחסת לו, ואם מצא כי אלו מתקיימות , עליו לעבור ולבחון האם נהיגתו מסכנת את הציבור. כאן יש לאזן בין שיקולי ההגנה ונסיבותיו האישיות המיוחדות של הנהג, לבין הצורך להגן על שלום הציבור מפני נהיגה מסוכנת. על מסוכנותו של הנהג ניתן ללמוד מעברו התעבורתי ומנסיבות האירוע הספציפי גם יחד.
על פי סעיף 50(א) לפקודת התעבורה, אם עברו 3 חודשים מיום שנפסל בעל הרישיון ולא הוגש לבית המשפט כתב אישום נגדו – תבוטל הפסילה, אלא אם כן הורה בית המשפט, מטעמים מיוחדים ומנימוקים שיירשמו, להאריך את מועד הפסילה לתקופה שיקבע.
בכל מקרה, לפני סעיף 50(ב) לפקודת התעבורה, אם עברו 6 חודשים מיום שנפסל בעל רישיון ולא ניתן פסק דין לגביו – בטלה הפסילה, אם לא הורה בית המשפט אחרת. זו הסיבה שכאשר בקשה כזו מוגשת, מבקשת התביעה לפסול את הנהג עד תום ההליכים ואף מעבר ל-6 חודשים.
במקרה בו בית המשפט החליט לפסול את רישיונו של הנהג מעבר לחצי שנה , עליו לקצוב את תקופת הפסילה, כך שתהיה מוגדרת וברורה ולא להורות,למשל, שהנהג יישאר פסול עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.
הנהג יכול לנצל את זכותו החוקית על פי סעיף 49 לפקודת התעבורה, ולהגיש ערר ובקשה לעיון חוזר על ההחלטה לפסול אותו עד תום ההליכים.
בתי המשפט בדרך כלל נענים לבקשות אלו ופוסלים את רישיון הנהיגה של הנהג לתקופות שבין חצי שנה לשנה, הכל תלוי בנסיבות המקרה העבר התעבורתי וחוזקן של הראיות בתיק. כמובן שיש בכך סיכון מסויים, שכן לשם פסילה מנהלית די בהתקיימותן של ראיות לכאורה לאשמת הנאשם ואין צורך בראיות שיביאו להרשעה בהליך העיקרי. במקרה בו הנאשם, בסופו של יום , יימצא זכאי, אז בהחלט ניתן לומר כי נגרם לו עוול והוא נפסל שלא לצורך. פיצוי הוא לא יקבל ומסופקני אם מישהו יגיד לו סליחה. בתיק בש 1178/08 בית המשפט בכבודו ובעצמו השמיע דברי ביקורת על בקשות אלו באופן הבא: "בנסיבות מעין אלה אין מקום לפסילת המשיב עד תום ההליכים, אלא יש לברר את עובדות המקרה לאשורן בטרם תינקט כנגד המשיב סנקציה כה חריפה של פסילת רישיון עד תום ההליכים. במידה ובית המשפט יגיע למסקנה שאכן המשיב סרב לבצע בדיקת נשיפה והכשיל את הבדיקה במתכוון, חזקה על בית המשפט אשר ידון בתיק העיקרי שידע להטיל את העונש המתאים".