העונש בגין נהיגה בשכרות הינו, בין היתר, פסילה שלא תפחת משנתיים. בתיקון מס' 72 לפקודת התעבורה, שנעשה בשנת 1995, נקבע בסעיף 39א' לפקודה עונש מינימום של פסילת רישיון נהיגה למי שהורשע בעבירה של נהיגה בשכרות, בניגוד לסעיף 62(3): "הורשע אדם על עבירה כאמור בסעיף 62(3), דינו בנוסף לכל עונש אחר פסילה מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לתקפה שלא תפחת משנתיים… אולם רשאי בית משפט בנסיבות מיוחדות שיפרש בפסק הדין להורות על פסילה קצרה יותר".
ישנם שתי דרכים בהם עו"ד תעבורה יכול להביא לעונש מקל:
השגת הסדר טיעון מקל. עו"ד התעבורה יציג בפני התביעה את הקשיים והליקויים שבראיות לאחר שצילם את החומר ועבר עליו היטב. ישנה חשיבות כמובן גם לרמת האלכהול המיוחסת לנאשם,לעברו התעבורתי, ולנסיבות אישיות מיוחדות.
עו"ד התעבורה ינסה לשכנע את בית המשפט לתעבורה לחרוג מעונש המינימום וליצביע על נסיבות מיוחדות לשם כך. בתיק ע"פ 40335/07 קבע בית המשפט המחוזי בירושלים כי ניתן להביא נתונים אלה בחשבון השיקולים להפחתת תקופת הפסילה ואיזונה ברכיבי עונש אחרים:
א. עבר תעבורתי נקי,
ב. רמה נמוכה של אחוז האלכוהול בדם או באויר נשוף מעל הרמה שנקבעה בדין
ג. נסיבות אישיות מיוחדות.
בתיק 13188/06 מצא בית המשפט לתעבורה את אותן "נסיבות מיוחדות" דווקא בהתנהגות השוטר שארב לנהג עד שיסיים לדבר בפלאפון וינהג במכוניתו, ורק אז עצר אותו וערך לו בדיקת שכרות שבגינה רשם לו את הדו"ח. בית המשפט סבר כי התנהגות השוטר אינה הולמת: "אציין כי השוטר יכל לדעתי לקחת את המפתחות מהנאשם, או להורות לו לנעול את המכונית או להתרחק ממנה… במקום זאת העדיף השוטר לארוב לנאשם ולהמתין שהלה ייחטא". לאור זאת, קבע בית המשפט כי אין זה המקום להטיל את עונש המינימום, אלא ניתן להסתפק ב- 11 חודשי פסילה.
זכרו תמיד, עורך דין תעבורה יכול להציל את רישיון הנהיגה של הנאשם.
הפרטים אותם חובה לכלול בכתב אישום המוגש לבית המשפט לתעבורה:
שם בית המשפט לתעבורה שאליו מוגש כתב האישום מבחינת סמכות מקומית ועניינית.
ציון מדינת ישראל כמאשימה.
פרטי הנאשם ומענו לרבות תעודת זהות.
תיאור העובדות המהוות את עבירת התעבורה. סיפור העובדות חייב להציג את כל מרכיבי העבירה המיוחסת לנאשם. חובה לציין בכתב האישום את המקום והזמן של האירוע, שכן הם נחשבים לחלק מיסודות העבירה שנטל הוכחתם על התביעה. בכך מאפשרים לנאשם להעלות טענת אליבי אם הוא יכול להוכיח כי הוא נמצא בשעת האירוע בכלל במקום אחר. נסיבות מחמירות חקוקות יש לציין באופן מפורש בפרשת העובדות, לשם הרשעה לפיהן. כאשר התביעה מבקשת להסתמך על הוראת חקיקה המחמירה בעונש, יש להפנות אליה במפורש.
הוראות החיקוק לפיו מואשם הנאשם. יש לציין כי אסור לכלול בכתב האישום את רשימת הרשעותיו הקודמות של הנאשם. במקרה ומדובר בעבירה אשר יסוד מיסותיה או קיומן של הרשעות קודמות ניתן לציין אותן.
שמות עדי התביעה. התביעה לא תוכל להזמין למשפט התעבורה את העדים אשר אינם מופיעים ברשימה, אלא אם תתקן את כתב האישום. לאחר כי לאחר תחילת המשפט תיקון כתב האישום מצריך אישור של בית המשפט. עורך הדין של הנאשם רשאי ברשות בית המשפט להזמין עדים שנכללו ברשימה והתביעה לא זימנה אותם לעדות ולחקור אותם בחקירה ראשית כאילו הייתה חקירה נגדית. כאשר התביעה אינה מזמינה את כל העדים שברשימה הדבר
בדיקת נשיפה ניתן לעשות באופן אקראי, אולם בדיקת דם ניתן לערוך רק כאשר יש חדש סביר לשכרות או כאשר הנהג נמצא מעורב בתאונת דרכים. לגבי האפשרויות של בדיקת דם לגילוי שכרות ניתן ללמוד מתיק התעבורה הבא שנדון בפני בית המשפט לתעבורה בתל אביב: הנהג הואשם כי סרב לבצע בדיקת דם לצורך קביעה אם הוא שיכור או אם לאו למרות שהוסברה לו המשמעות המשפטית. שני הצדדים הסכימו כי הנאשם נלקח לבדיקת נשיפה אקראית אשר לא הצליחה מסיבות אובייקטיביות. לאחר שכשל בביצוע הבדיקה נדרש לבצע בדיקת דם וסרב. לטענת המאשימה הנהג אשם במיוחס לו שכן לא ניתן להתחמק מבדיקת דם לגילוי שכרות באמצעות טענה סתמית של פחד ממחטים במיוחד כאשר מוסבר לו המשמעות המשפטית של כך. לטענת ההגנה לא הייתה סמכות לשוטרים לדרוש מהנאשם בדיקת דם, שכן בדיקת הנשיפה הייתה אקראית, מבחני המאפיינים שנערכו לו במקום נמצאו תקינים ולא הייתה כל אינדיקצייה לשכרות, כמו כן לא בדקו אותו כלל באמצעות שקית הנשיפון שיכלה להעלות חשש כי הוא אכן שיכור. כמו כן נטען כי לא הוסברה לנאשם המשמעות המשפטית של הבדיקה. בית המשפט לתעבורה קיבל את הטענה כי לא התגבש חשד סביר לשכרות המצדיק דרישה לעבור בדיקת דם. בי המשפט לתעבורה קבע כי השוטרים יכלו לפחות לעשות לנאשם בדיקת נשיפון לפני דרישתם. העובדה כי נדף מהנאשם ריח של אלכוהול וכי עיניו אדומות עדיין לא מגבשות חשד סביר לשכרות, במיוחד לאור העובדה כי נטל אנטיביוטיקה בעת האירוע. מאחר ולא היה מקום לדרוש מהנאשם בדיקת דם, זוכה הנאשם מהמיוחס לו מחמת הספק. זכרו תמיד: עורך דין תעבורה
עשוי להציל את רישיון הנהיגה שלכם הוא דמות מפתח במשפט התעבורה לא מתייצבים למשפט תעבורה ללא עו"ד תעבורה עורך דין לתעבורה דואג שרישיון הנהיגה של לקוחו יישאר אצלו בכיס ולא במזכירות בית המשפט לתעבורה.
העונש בגין עבירה של נהיגה בשכרות הינו פסילה לתקופה שלא תפחת משנתיים. אולם יש לזכור כי לבית המשפט לתעבורה ישנה סמכות להטיל עונש קל יותר כאשר ישנן נסיבות מיוחדות אותן עליו לציין בפסק הדין.
דרך המלך להשגת עונש מופחת הינה להגיע להסדר טיעון מקל. כדי להשיג הסדר מקל יש צורך להצביע בפני גורמי התביעה על פגמים בראיות. במידה ולא מצליחים להגיע להסדר ניתן לטעון חופשי במסגרת שלב גזר הדין בפני בית המשפט לתעבורה ולנסות לשכנע אותו שלא יטיל את עונש פסילת המינימום, בדיוק כפי שנעשה בתיק 30871/08. בתיק זה הנאשם הודה בעובדות כתב האישום אשר ייחסו לו עבירה של נהיגה בשכרות בכמות של 545 מק"ג. התביעה ביקשה כי העונש לא יופחת משנתיים פסילה בפועל, ואילו הנאשם ביקש שיוטל עליו עונש פסילה מצומצם, וזאת לאור עברו התעבורתי התקין (שתי עבירות מסוג ברירת משפט בחמש שנות נהיגה), נסיבות אישיות מיוחדות, וכן לאור העובדה כי צלח את מבחן המאפיינים שנעשה לו במקום,דבר המעיד על כך שהוא סבר לתומו כי הוא כשיר לנהיגה. בית המשפט לתעבורה התרשם לחיוב מהנאשם וראה במקרה מעידה חד פעמית. לאור זאת, גזר עליו את העונשים הבאים: פסילה בפועל לתקופה של 320 ימים, פסילה על תנאי, קנס בסך 1,500 והטלת התחייבות שלא לבצע שוב את העבירה של נהיגה בשכרות.
לאור גזר דינו של בית המשפט לתעבורה הנאשם לא הצטרך לעבור שוב מבחן מעשי ומבחן תיאוריה מטעם משרד הרישוי.
זכרו תמיד:
עורך דין תעבורה יכול להציל את רישיון הנהיגה שלכם.
עורך דין תעבורה הוא דמות המפתח להצלחה במשפט התעבורה.
העונש שיוטל, אם בכלל, על נאשם הניצב בפני משפט תעבורה תלוי במספר גורמים:
חומרת העבירה – העונש הינו מידיתי. ככל שהעבירה חמורה יותר כך יוטל עונש חמור יותר. כך לדוגמא, נהג שנתפס נוסע במהירות 180 קמ"ש כמובן צפוי לעונש כבד יותר מאשר נהג הנוסע במהירות של 140 קמ"ש. גם המזל משחק תפקיד. ראשית כל ישנם נהגים שמבצעים עבירות תעבורה אך אינם נתפסים. בנוסף לכך לעיתים חומרת העבירה נקבעת לפי התוצאות והדברים יפים במיוחד לתאונות דרכים. ככל שהפגיעות חמורות יותר יוטל על הנאשם עונש כבד יותר. כך למשל, אם אתרע מזלו של הנהג והוא פוגע דווקא בזקנה שחצתה את הכביש סביר להניח שהיא תיפגע בצורה קשה יותר מאשר גבר צעיר והעונש יוטל בהתאם.
עבר תעבורתי – התביעה מביאה למשפט התעבורה את גיליון הרשעות התעבורה של הנאשם, ומביאה אותו כמובן לידיעת בית המשפט. לעניין זה, חשוב אם מדובר בעבירה חוזרת ונשנית או אם לאו. גם אם לא מדובר בעבירה חוזרת התביעה נוהגת לומר כי הנהג צבר עבירות מכל קשת עבירות התעבורה כך שגם אם לא מדובר בעבירה חוזרת אין בכך משום הקלה. אם מדובר בעבירה קלה יחסית ועברו של הנאשם תקין בשנים האחרונות – ניתן אף להמיר את הדו"ח לאזהרה, כך גם במקרים של דוחות מסוג הזמנה למשפט.
נסיבות המקרה – לעיתים ישנן נסיבות מקלות לביצוע העבירה. כך לדוגמא, יש הבדל בין נהג הנוסע בזמן פסילה בדרך עפר צדדית, לבין נהג הנוסע בזמן פסילה בדרך ראשית. כך גם יש הבדל בין נהג הנוסע במהירות מופרזת בעיר בכביש בעל מאפיינים של כביש מהיר לבין נהג הנוסע במהירות מופרזת בעיר בדרך צרה באמצע העיר כאשר כל שני מטרים יש מעבר חצייה.
נסיבות אישיות מיוחדות – בתי המשפט לתעבורה והתביעה מתחשבים לעניין העונש בנאשמים הסובלים מבעיות אישיות מיוחדות – כמו מצב בריאותי קשה וכיוצ"ב.
פגמים בראיות – בכוחם של הפגמים המתגלים בתיק להביא לעונש מקל, או לעיתים לזיכוי הנאשם ולו מחמת הספק. כאן נכנס לתמונה עורך דין תעבורה שצריך למצוא את הפגמים לאחר צילום חומר הראיות ובכך להביא להסדר טיעון מקל או לניהול משפט שבסופו לקוחו ימצא זכאי.
מותב בית המשפט לתעבורה – לעיתים הדין הולך אחר הדיין. ישנם שופטים מקלים יותר ומקלים פחות.
הנאשם – אם הוא בוחר לייצג את עצמו לבד כדי לחסוך כסף, סביר להניח שהוא ישלם על כך מאוחר יותר במשפט התעבורה עצמו. אם הוא בוחר להיות מיוצג על ידי עורך דין תעבורה סיכוייו לצאת בזול מהמשפט גדלים לעין שיעור.
החוק רואה בנהג המסרב לבצע בדיקת שכרות כמי שנוהג בשכרות, אם הוא הוזהר לגבי המשמעות המשפטית של סירובו. החוק מתיר לערוך בדיקת נשיפה אקראיות לנהגים גם ללא חשד לשכרות באמצעות מכשיר הינשוף. בדיקת דם היא פולשנית יותר ולכן ניתן לערוך בדיקה כזו רק כאשר הנאשם נמצא מעורב בתאונת דרכים או כאשר ישנו חשד סביר לכך שהוא שיכור על פי התנהגותו.
בתיק שהתנהל לאחרונה בבית המשפט לתעבורה בתל אביב עלתה השאלה באילו תנאים ניתן לדרוש בדיקת דם.
בתיק המדובר, הנהג הואשם בכך שסרב לבצע בדיקת דם למרות שהוסברה לו המשמעות המשפטית של הדברים. שני הצדדים הסכימו כי הנאשם נעצר לבדיקת שכרות אקראית, נתבקש לבצע בדיקת נשיפה אשר נכשלה בשל חוליו ומסיבות אובייקטיביות.
התביעה ביקשה להרשיע את הנאשם בשל סירובו לבצע בדיקת דם לאחר שהוסברה לו המשמעות המשפטית של הסירוב. מנגד, טענה ההגנה כי לא היה בכלל חשד סביר לשכרות ולכן הדרישה לבצע בדיקת דם הייתה בלתי מוצדקת בנסיבות העניין. מאחר והנאשם נעצר לבדיקה אקראית ומאחר וצלח את מבחני המאפיינים שנערכו לו במקום לא נמצאה כל אינדיקציה לשכרות ולכן לשוטרים לא הייתה סמכות לדרוש ממנו לבצע בדיקת דם. העובדה כי לא בוצעה לנאשם בדיקה בנשיפון מוכיחה כי לשוטרים לא הייתה כל אינדיקציה לשכרות. בית המשפט לתעבורה קיבל טענה זו, מאחר ולדעתו ריח האלכהול שניגר מהנאשם ועיניו האדומות עדין אינם מלמדים על חשד סביר לשכרות, במיוחד כאשר הנאשם השתמש באנטיביוטיקה באותו היום.
אשר על כן, זוכה הנאשם מהמיוחס לו.
נא לזכור:
עו"ד תעבורה הוא המפתח להצלחה גדולה בתיק תעבורה
עורך דין תעבורה עשוי להציל את רישיון הנהיגה שלך
לא מגיעים למשפט תעבורה בלי להתכונן קודם ובלי ייצוג של עורך דין תעבורה
משפט תעבורה בלי עורך דין תעבורה זה כמו מסעדה בלי טבח
תקופת התנאי לא תפחת משנה אחת ולא תעלה על שלוש שנים, ותחל מיום גזר הדין אם בית המשפט לא הורה אחרת.
מי שנפסל על תנאי ייפסל בפועל, זאת אם תוך תקופת התנאי עבר אותה עבירה שעליה הורשע או עבירה מסויימת אחרת המפורטת בתוספת הראשונה או התוספת השנייה לפקודת התעבורה או עבירה אחרת שקבע בית המשפט בגזר הדין, והורשע בשל העבירה הנוספת תוך תקופת התנאי או שלאחריה.
דחיית מועד הדיון במקרה ותקופת התנאי הולכת להסתיים לא תעזור, שכן אם הנאשם ביצע את העבירה נוספת בתקופת התנאי, גם אם הוא יורשע בדין לאחרת שתקופת התנאי תסתיים, הוא צפוי למימוש התנאי ולפסילה.
במידה והנאשם ביצע עבירה נוספת, לפני שתקופת התנאי החלה להימנות, התנאי לא ייחשב כבר הפעלה, אף לא במקרה בו המשפט בגין העבירה הנוספת חל במרוצת תקופת התנאי.
נהג שעומד נגדו עונש פסילה על תנאי וביצע עבירה נוספת עדין יכול להימלט מפסילה בפועל, שכן לבית המשפט לתעבורה סמכות להאריך את תקופת התנאי, מטעמים שיירשמו, אם הוא סבור שבנסיבות העניין לא צודק להפעיל את התנאי, אולם הוא רשאי לעשות כן פעם אחת בלבד.
יש לציין, כי אף עבירה מסוג ברירת משפט אשר מגיעה לפתחו של בית המשפט לתעבורה, בעקבות בקשתו של הנאשם להישפט בגינה, נחשבת כעבירה נוספת ועלולה להפעיל את התנאי.
תקנה 23(א) לתקנות התעבורה קובעת כי עובר דרך חייב לציית:
להוראות שנותן שוטר במדים, שוטר שהזדהה בתעודת מינוי, או אדם הנמנה עם הג"א כשהוא בתפקיד רשמי בפועל מטעם משטרת ישראל ובמדים, או שיש עליו סימן זיהוי חיצוני בולט אחר שאושר, או שוטר צבאי במדים או פקח עירוני במדים שהוא עובד רשות מקומית שהוסמך בידי מפקד מחוז או ראש אגף התנועה במשטרת ישראל, לאחר שקיבל הכשרה מתאימה.
להוראות שנותן עבוד מע"צ במדים או עבוד מטעמה במדים, לצורך הכוונת התנועה במקום שבו מתבצעת עבודת סלילה או אחזקה של כביש, שהוסמכו בידי מפקד מחוז או ראש אגף התנועה במשטרת ישראל, לאחר שקיבלו הכשרה מתאימה.
על פי תקנה 23(א)(2) לתקנות התעבורה מלבד חובת הציות להוראות חייב עובר דרך לציית לאותות הניתנים על ידי שוטר במדים, או על ידי שוטר צבאי במדים, או על ידי פקח עירוני, או על ידי עובד מע"צ.
יש לציין כי החובה לציית לשוטר קיימת גם במקרה בו ההוראה או האות הם בניגוד לתקנות או בניגוד לתמרורים או להוראות כלליות אחרות בעניין סדרי תנועה שניתנו על ידי כל רשות מוסמכת לכך. מי שעובר על עבירה זו יוזמן למשפט תעבורה וצפוי לעונש פסילה בפועל של רישיון הנהיגה. תהיה זו הגנה טובה אם הנאשם יוכיח כי אחד מהמצבים הבאים התקיימו בעניינו:
השוטר במקום לא לבש מדי משטרה ולה הציג בפני הנהג תעודת שוטר.
ההוראה שניתנה על ידי השוטר לא הייתה ברורה וחד משמעית, וזו הסיבה שהנהג לא הבין אותה כהלכה.
בנסיבות המקרה חובת המזהירות הכללית גברה על חובת הציות לשוטר. אם הנהג סבור לדוגמא כי ציות להוראת השוטר יגרום לתאונת דרכים עליו להימנע מלציית להן.
לא ניתן להבחין בהוראות השוטר במקום האירוע.
לדוגמא, בית המשפט לתעבורה זיכה נהג שטען כי לא הבחין בהוראות השוטר מכיוון שנהג במסלול השמאלי מתוך שלושה נתיבים, בעוד השוטר עמד מימין הדרך כאשר נמצאו רכבים במסלול הקרוב לו.
הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של נהיגה בשכרות. הנאשם נתפס כאשר בגופו נמצאה כמות גבוהה מאוד של אלכוהול העומדת על 875 מיקרוגרם.
בין שני הצדדים הושג הסדר טיעון לפיו הנאשם ירצה עונש פסילה של שנתיים. מדובר בנהג בעל רישיון נהיגה מלפני 10 שנים שיש לחובתו 4 הרשעות בתעבורה, ואין לו כל עבר פלילי.
ההגנה ביקשה לכבד את ההסדר וזאת בשל הפגמים לפי דעתם בראיות שבתיק. למרות הכשלים הראייתים הנאשם לטענתם ביקש לסיים את התיק ולהודות במיוחס לו. מכיוון שמדובר בתקופת פסילה ניכרת ביקשו כי בית המשפט לתעבורה לא יכביד ביתר רכיבי הענישה. כמו כן, ביקשו כי תינתן לנאשם ארכה לשם הפקדת רישיון במשך 10 ימים.
בית המשפט החליט לכבד את הסדר הטיעון וזאת בשל העובדה כי אין לנאשם עבר תעבורתי מכביד ואין לו כלל עבר פלילי. בית המשפט הוסיף כי הענישה הראויה במקרים מעין אלו צריכה להיות נוקשה הרבה יותר כך שתביא לפסילה במשך שנים ארוכות.
בסופו של דבר, גזר בית המשפט על הנאשם את העונשים הבאים:
קנס בסך 2,000 ₪
פסילה על תנאי
מאסר על תנאי
24 חודשי פסילה בפועל ללא ניכוי חודש הפסילה המנהלית אותה כבר ריצה הנאשם.
