כל הפוסטים במאמרים

ערעור פלילי

1. החלטת ביניים במשפט פלילי אינה נתונה לערעור באופן עצמאי אלא ניתן לערער על החלטה כזו רק במסגרת הערעור על פסק הדין כולו..


2. ניתן לערער אך ורק על החלטות ביניים אלו: א) החלטה בטענת פסלות שופט, ב) החלטת ביניים אשר היא בעצם כמו פסק דין מאחר והיא מביאה לסיום ההליך, כמו קבלת הטענה של "אין להשיב לאשמה", ג) עיון בחומר החקירה של התביעה במידה והתביעה לא נענית לבקשה ניתן להגיש בקשה לבית המשפט שדן בתיק ואם זה מסרב ניתן להגיש ערעור בנושא. ד) זכות ערעור הנתונה ליועץ המשפטי לממשלה כאשר החלטת הביניים פוגעת באינטרס ציבורי שכדי להגן עליו הוא בכלל התייצב לדיון. החלטה בעניין עיכוב ביצוע העונש – כאשר מוגש לבית המשפט המחוזי ערעור על גזר הדין ובית המשפט דוחה בקשה לעיכוב ביצוע העונש עד להכרעה בערעור, החלטה זו ניתנת לערעור.


3. פסק דין של ערכאה ראשונה נתון לערעור בזכות בפני ערכאה גבוהה יותר.


4. ערעור נוסף על פסק דין שניתן בערעור על הערכאה הראשונה טעון רשות. כך גם במקרה בו הנאשם מזוכה בבית משפט השלום ומורשע בבית המשפט המחוזי – הערעור לעליון הוא ברשות בלבד.


5. רשות ערעור ניתנת על ידי בית המשפט המחוזי שעל פסק דינו מבקשים לערער – בגוף פסק הדין או על ידי נשיא בית המשפט העליון או שופט בית המשפט העליון שנתמנה על ידו .


6. הערעור יוגש תוך 45 יום מיום מתן פסק הדין.


7. בקשת רשות הערעור תוגש תוך 45 יום מיום מתן פסק הדין. הודעת הערעור תוגש תוך 30 יום מיום מתן רשות הערעור.


8. לבית המשפט סמכות להאריך את המועדים להגשת ערעור או בקשת רשות לערער גם כאשר מועדים אלו תמו.


9. הדיון בערעור מתקיים בנוכחות הצדדים. אי התייצבות המערער יכול להביא לדחיית הערעור. על כך גם ניתן לערער תוך 15 ימים.


10. בית המשפט שלערעור אינו מתערב בממצאי מהימנות שקבעה הערכאה הראשונה, אלא אם הם אינם עומדים במבחן ההיגיון ויש לראותם כמופרכים. בית המשפט שלערעור גם לא מתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בית המשפט שדן בתיק כערכאה ראשונה, אלא אם אין לעובדות שנקבעו בסיס בחומר הראיות, או שלא נקבעו עובדות שיש להן בסיס נאות בחומר הראיות. בית המשפט שלערעור גם לא יתערב בשיקול הדעת בכל הקשור להענקת משקל לראיות, אלא אם המשקל שהוענק לראיות אינו עומד במבחן הסבירות ההיגיון והשכל הישר, או שהוענק לראייה משקל הוכחתי בניגוד לדיני הראיות וכתוצאה מכך נגרם עיוות דין. רק לעניין טענות משפטיות אין סייגים להתערבותו של בית המשפט שלערעור.


11. קרא עוד ←

                                          טיפול למשתמשים בסמים

בית המשפט לתעבורה רשאי לתת צו מבחן לטיפול בקהילה לגמילה מסמים בהתקיים התנאים הבאים:

1. הנאשם נמצא אשם במיוחס לו, והוא משתמש בסמים מסוכנים.
   
2. הנאשם הסכים לעבור טיפול גמילה והבין את תנאי הטיפול.
   
3. מצבו של הנאשם מצדיק טיפול והוא מתאים לטיפול כזה.
   
4. נתקבל תסקיר קצין מבחן המעיד כי נעשו סידורים שיאפשרו לנאשם לקבל את הטיפול הנדרש.
   
5. ניתן לתת צו כאמור אפילו אם כנגד הנאשם יש עונש מאסר על תנאי בר הפעלה.

על החשיבות של הליך הטיפול לשם גמילה מסמים ניתן לראות בתיק פל 1316/07. בתיק זה הורשע הנאשם על פי הודאתו במסגרת התיק העיקרי בעבירת תעבורה של נהיגה בשכרות מכוח סירוב להיבדק ולעבור בדיקת שתן לגילוי סמים. הנאשם צירף תיק נוסף במסגרתו הורשע על פי הודאתו בעבירות תעבורה של נהיגה בשכרות, סירוב להיבדק, נהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא ביטוח תקף. גם במקרה זה סרב הנאשם להיבדק ולעבור בדיקת סמים ויום אחד בלבד לאחר שנפסל מנהלית על ידי קצין משטרה המשיך לנהוג ברכבו ונתפס נוהג בזמן פסילה.

בעניינו של הנאשם הוגשו שני תסקירים מהם עולה כי מדובר באדם כבן 38 אשר סובל מהתמכרות ארוכת שנים לסמים קשים. בתחילה הביע שירות המבחן אופטימיות באשר לסיכוייו של הנאשם לשנות מדרכיו ולהתנתק מהשימוש בסמים. הנאשם בעצמו ומיוזמתו פנה ליחידה לנפגעי סמים בראשון לציון על מנת להשתלב בטיפול גמילה מסמים. הנאשם התמיד בטיפול במשך חצי שנה ומסר במהלכם בדיקות שתן נקיות מסמים, אולם לאחר מכן החל להעדר מהפגישות בטענה כי עבודתו אינה מאפשרת זאת.

בעקבות כך ציווה בית המשפט לתעבורה ברמלה כי יינתן תסקיר משלים בעניינו. מהתסקיר המשלים עולה כי הנאשם ניתק כל קשר עם היחידה לנפגעי סמים ועם שירות המבחן וזאת למרות השתדלותה של קצינת המבחן שהפצירה בו לחזור לטיפול. הנאשם רק חזר לשתי פגישות במהלכן מסר שתי בדיקות שתן שהצביעו על שימוש בסמים.

בית המשפט לתעבורה זקף לחובת הנאשם את העובדה שהוא הפסיק את טיפוליי הגמילה מסמים, וציין במפורש כי עונש המאסר בפועל מאחורי סורג ובריח יכל להימנע לו הנאשם נמצא מתמיד בהליך הגמילה בו החל. בסופו של יום גזר עליו בית המשפט את העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 8 חודשים, מאסר על תנאי, פסילה לתקופה של 4 שנים מיום שחרורו מהמאסר, ופסיל

בתיק 2397/06 הוגש נגד הנאשם כתב אישום מתוקן במסגרת הסדר המייחס לו ביצוע עבירה של הטרדה מינית, זאת בשל כך שבמהלך עבודתו כנהג אוטובוס הסיע קטינה בת 17 שישבה מאחורי כסאו והטריד אותה מינית. הוא שאל את הקטינה שאלות בנושא מין, באיזה גיל היא תתחיל לשכב והאם היא תאהב אותו לנצח. הנאשם הג'נטלמן אף הביא לקטינה פתקית הנחה ברשת לבגדי נשים. בסיום הנסיעה כשכולם ירדו התמהמה בפתיחת הדלת הקדמית של האוטובוס וכשלבסוף הקטינה ירדה שאל אותה "אם לא אומרים שלום" וניסה לנשק את לחייה. הנאשם כאמור הודה במעשים אלו במסגרת הסדר טיעון בה שונתה העבירה המיוחסת לו ממעשה מגונה להטרדה מינית. הנאשם נשלח לשירות המבחן לקבלת תסקיר. שירות המבחן המליץ להימנע מהרשעה בעניינו וזאת לנוכח חרטתו הכנה ולקיחת האחריות. בית המשפט קיבל את המלצת שירות המבחן ונמנע מהרשעתו של הנאשם, וזאת לאור הנסיבות הבאות: העדר עבר פלילי, חרטה וקבלת אחריות, שיתוף הפעולה המלא עם שירות המבחן והחשש הממשי לפגיעה קשה בפרנסתו בעוד אשתו בהריון.

בסופו של יום, גזר עליו בית המשפט את העונשים הבאים: התחייבות עצמית בסך 10,000 ₪ להימנע מעבירות מין, פיצוי למתלוננת בסך 4,000 ₪ וצו פיקוח לשירות המבחן במשך שנה.  

צו העמדה במבחן

1. הואשם אדם בעבירה וראה בית המשפט שהאישום הוכח, אלא שבהתחשב בנסיבות העניין ובכללן אופיו של האדם, עברו, גילו תנאי ביתו, בריאותו הגופנית ומצבו השכל, טיב העבירה שעבר וכל נסיבה מקילה שבה נעברה העבירה, ראוי לפי דעתו, להעמיד את הנאשם במבחן רשאי בית המשפט לעשות אחד מאלה:

להרשיע את הנאשם ולהורות כל אחד מאלה: (א) להעמיד במבחן. (ב) להעמיד במבחן, ולהטיל עליו אחד או יותר מהעונשים הבאים: מאסר בפועל שהנידון ישא בעבודות שירות, מאסר על תנאי, קנס, שירות לתועלת הציבור, התחייבות להימנע מעבירה.

אפשרו שנייה – ליתן צו מבחן מבלי להרשיעו אם אין על הנאשם עונש מאסר על תנאי שבית המשפט רשאי לצוות על ביצועו עקב הרשעתו בעבירה שהואשם בה.

2. לא ייתן בית משפט צו מבחן אלא לאחר קבלת תסקיר בכתב מקצין מבחן.

3. לפני מתן צו מבחן יסביר בית המשפט לנאשם בלשון פשוטה את משמעות הצו ויזהירו שאם לא ימלא אחרי הצו מכל בחינה שהיא או יעבור עבירה נוספת הוא צפוי לעונש, או להרשעה ועונש על העבירה שבגללה ניתן הצו. לא ייתן בית המשפט צו מבחן אלא אם הביע הנאשם את נכונותו למלא אחר הוראות הצו.

4. תקופת תקפו של צו מבחן תפורש בו, והיא לא תפחת מחצי שנה מיום מתן הצו ולא תעלה על 3 שנים מאותו יום. הנבחן יידרש בצו המבחן לעמוד בפיקוחו של קצין מבחן שנתמנה בעניינו.

5. צו מבחן יכיל גם הוראות שבית המשפט יראה אותן נחוצות כדי להבטיח את הפיקוח וכן תנאים נוספים בדבר מגורים ועניינים אחרים, לרבות חובת הנבחן לקבל טיפול רפואי הנחוץ להבטחת שלומו הנפשי והגופני ואת שיקומו החברתי וזאת כדי שימנע מלחזור על העבירה. נבחן שהורשע בעבירה נוספת או לא ציית לצו המבחן יובא לבית המשפט כדי שיגזור את דינו מחדש.

מהו העונש המקובל בגין עבירה של סירוב לבדיקת שכרות?

בתי המשפט לתעבורה רואים בסירוב לעבור בדיקת שכרות כעבירה חמורה, כזאת שאין בה משום לסטות מעונש פסילת המינימום העומד על שנתיים. נראה שבתי המשפט רואים בנהג שמאן לעבור בדיקת שכרות כנהג שנסע בעודו שיכור ברמה בינונית או גבוהה. גם התביעה רואה בעבירת הסירוב כעבירה חמורה ועותרת בפני בית המשפט להשית על מי שסרב לבדיקה עונש שלא יפחת מפסילת המינימום ולעיתים אף מציינת במפורש כי העונש הראוי לעבירה זו הוא לפחות שלוש שנות פסילת רישיון בפועל. יש לציין כי הנוהג של תביעות תעבורה ת"א הוא להגיש בקשה לפסילת רישיון עד תום ההליכים המשפטיים כאשר מדובר בשכרות בכמות של 400 מ"ג  בליטר אוויר נשוף ומעלה, וכן במקרים של סירוב לעבור בדיקת שכרות.

בתיק ת 17233/07 מצדד בית המשפט לתעבורה בעמדה זו. לדעתו, במקרה של נהיגה בשכרות הנובעת מסירוב, מן הראוי להטיל עונש חמור יותר ולראות במסרב כשיכור ברמת שיכרות גבוהה. זאת משתי סיבות מצטברות ומשלימות. ראשית, אם לא יוחלט כן, הרי כל מי שנוהג בשכרות כבדה יעדיף לסרב להיבדק. שנית, יש לפעול לכך שהציבור ישתף פעולה ככל הניתן עם הבדיקה ולא ינסה להתחמק בתירוצים שונים. בית המשפט גזר בתיק זה על הנאשם, שהורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירה של נהיגה בשכרות מכח סירוב, עונש של 36 חודשי פסילה בפועל (בניכוי הפסילה המנהלית אותה ריצה), קנס בסך 4,000 ₪ ומאסר על תנאי של 45 ימים לשלוש שנים אם ינהג בזמן פסילה או בזמן שכרות.

מנקודת מבט של הסנגור בתיק סירוב לבדיקת שכרות יש לנסות ולשכנע את בית המשפט כי עובדות המקרה מלמדות כי הנאשם לא נמצא תחת השפעה כבדה של אלכוהול, ולכן יש להטיל עליו עונש הדומה לזה שמטילים כאשר מדובר בשכרות בינונית או נמוכה – הכל בהתאם לנסיבות המקרה עצמו. דוגמא לכך, ניתן למצוא בתיק שבו הורשע הנאשם על פי הודאתו בעבירות של נהיגה בשכרות ונהיגה בקלות ראש וזאת על סמך סירובו לערוך בדיקת דם לגילוי האלכוהול בגופו. בית המשפט השתכנע במקרה זה כי ככל הנראה שכרותו של הנאשם הייתה ברמה נמוכה וזאת על סמך בדיקת המאפיינים שנערכה לו במקום האירוע על ידי השוטרים אותה צלח להפליא (הליכתו על הקו הייתה רגילה, עמידתו הייתה יציבה והוא לא החטיא הבאת אצבעותיו לאף). בית המשפט סבר כי במקרה דנן מתקיימות נסיבות שכאלה המצדיקות הפחתה מפסילת המינימום, ואלה באות לידי ביטוי בעברו התעבורתי הנקי לחלוטין, בעובדה כי לא סרב לבדיקת הנשיפה אלא רק לבדיקת הדם, לעובדה כי ככל הנראה שכרותו הייתה ברמה נמוכה, בהודאתו המיידית, ובנסיבותיו האישיות והמשפחתיות. לאור זאת גזר עליו בית המשפט את העונשים הבאים: קנס בסך 1,500 ₪, פסילה בפעול לתקופה של 360 ימים שמניינה מיום שנפסל מנהלית, פסילה על תנאי, מאסר על תנאי, והתחייבות כספית שלא לחזור לעבור אותה עבירה.