מרשי נסע בכביש 4 בשעת לילה מאוחרת, לא נתן דעתו לדרך וסטה מנתיב נסיעתו ימינה. הרכב ירד לשוליים ופגע במעקה הבטיחות המוצב במקום, ונעצר כשחזיתו בניגוד לכיוון הנסיעה. כתוצאה מהתאונה נחבל מרשי בלבד.
מלבד האחריות לתאונה ייחסה התביעה למרשי עבירה של נהיגה בשכרות, שכן השוטרים במקום התרשמו כי התנהגותו מאפיינת נהג שיכור: מפיו נדף מאלכוהול, עמידתו לא נמצאה כיציבה והוא התנדנד הלוך וחזור. יתרה מזו הוא נדרש לבצע בדיקת שכרות אך סרב בכל תוקף לכך. הודיתי בשם מרשי באחריותו לתאונה אך כפרתי בעבירה של נהיגה בשכרות, וטענתי, בין היתר, כי השוטרים לא הסבירו לו את המשמעות המשפטית של הסירוב.
בחקירה הנגדית בבית המשפט הודה השוטר כי לא הסביר לנאשם את המשמעות המשפטית של הסירוב. בית המשפט זיכה את מרשי זיכוי מוחלט (אפילו לא מחמת הספק) בקובעו כי " "כאשר אלה פני הדברים לא ניתן לייחס לנאשם עבירת שכרות רק בשל הסירוב". בית המשפט הוסיף כי "באשר ליתר הסממנים החיצוניים, במקרה דנן, לא ניתן לקבוע על פיהם בלבד, כי הנאשם נהג בשכרות, ואני מזכה אותו מעבירה זו".
כלל ברזל: פגמים בהליך מדידת המהירות מביאים להסדר מקל.
נסע במהירות של 142 קמ"ש ולא נפסל כלל
מרשי נתפס נוהג במהירות מופרזת של 142 קמ"ש (לאחר הפחתה) במקום בו המהירות המרבית המותרת הינה 90 קמ"ש בכביש 471 לכיוון מערב. המדידה התבצעה על ידי מכשיר הממל"ז ממרחק של 255 מטרים.
מרשי לא נפסל מנהלית ובמסגרת הסדר טיעון אף רישיונו לא נלקח אלא הוטל עליו עונש של פסילה על תנאי וקנס – בדיוק מה שהלקוחות תמיד מבקשים ממני.
מכשיר הממל"ז (מד מהירות לייזר) אינו מדוייק ולכן יש לוודא כי המהירות שתירשם לנהג בדו"ח פחותה ב- 5 קמ"שמהמהירות המוצגת על צג המכשיר. השוטר צריך להראות לנהג את המהירות על צג המכשיר ומאיזה מרחק הוא נמדד.
מד מהירות לייזר (ממל"ז)
מד מהירות לייזר מודד מהירות באמצעות פולסי לייזר באור אינפרא-אדום.
הרכב נעצר במקום ונרשם דו"ח לנהג (סנקציה מיידית).
הפסיקה קבעה כללים מנחים בדבר נטל ההוכחה המוטל על התביעה, שעה שזו מבקשת להסתמך על תוצאות הממל"ז לצורך הוכחת המהירות המופרזת בה נהג הנאשם בשלושה תחומים:
א. על התביעה להוכיח כי המכשיר פעל בצורה תקינה בעת הפעלתו.
ב. על התביעה להוכיח כי המכשיר הופעל על ידי שוטר מיומן.
ביהמ"ש המחוזי: יש מקום לקיצור תקופת פסילת רישיון הישנה
מרשי רצה לחדש את רישיונו לאחר מספר שנים. כשהגיע למשרד הרישוי נאמר לו כי הוא לא יוכל לחדש את רישיונו אם לא ירצה את עונש הפסילה שנגזר עליו לפני שנים רבות. מרשי טען בפניהם כי הוא לא הפקיד רישיון משום שלא נמצא ברשותו רישיון תקף, אך הוסבר לו שהיה צריך להפקיד תצהיר יחד עם טופס מצב רישיון נהיגה ממשרד הרישוי ששניהם יחדיו מהווים כתחליף להפקדת הרישיון עצמו.
כמו כן, נמסר לו כי כל עוד בית המשפט לא יחליט אחרת עליו להפקיד את רישיונו או תחליף רישיון בדמות תצהיר בבית המשפט לתעבורה בו הוא נפסל, ולהמתין מספר שנים עד תום הפסילת רישיון הנהיגה.
היגשתי בשם מרשי בקשה לחישוב תקופת פסילה לבית המשפט לתעבורה בת"א בה טענתי כי אין זה הוגן כי הנהג ישלם עכשיו מחיר כבד בגין משפט משנת תרפפ"ו. כעבור שבוע קיבלנו תשובה לבקשתנו הכוללת שתי מילים בלבד: "הבקשה נדחית".
הגשנו ערר לבית המשפט המחוזי. בשעת הדיון הושגה פשרה עם גורמי התביעה והפסילה קוצרה ל- 5 חודשים בלבד. בית המשפט אף החזיר את גובה הקנס בגין העבירה הנושנה לגובהה המקורי 2,000 ש"ח במקום 9,000 ש"ח. הלקוח שחסך על הדרך 7,000 ש"ח אף שילם לבא כוחו את יתרת שכר טרחתו.