התביעה הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי על קולת העונש שניתן בתיק זה. לטענתם בית המשפט לתעבורה טעה בכך שלא השית על הנאשם עונש של פסילה בת שנתיים כמתחייב מהחוק, והסתפק בעונש שיש בו רק כדי שישית מהעונש הראוי. מצד שני טענתי כי יש להשאיר את העונש על כנו וצרפתי פסיקה הקובעת כי כמות נמוכה של אלכוהול ועבר תעבורתי תקין יש בהם משום נסיבות מיוחדות העשויות להפחית את תקופת הפסילה. בכל מקרה ולחילופין, הצעתי לכבוד בית המשפט כי יטיל על הנאשם עונש מאסר על תנאי אם הוא מוצא לנכון שיש להחמיר במידת מה בגזר הדין, ובלבד שתקופת הפסילה בפועל לא תוארך. התביעה כמובן התנגדה לכך ופתאום הפכה לסנגוריה ציבורית וטענה כי עונש מאסר על תנאי יכול לפגוע בעתידו של הנאשם.
בסופו של דבר, קבע בית המשפט המחוזי כי רכיבי הענישה שבגזר הדין שהוטלו על הנאשם ישארו על כנם, ולענישה יוסף עונש של מאסר על תנאי בן 4 חודשים למשך 3 שנים, והתנאי הוא שלא יעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה או נהיגה בשכרות או נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים.
כל הפוסטים בהצלחות
תאונה קשה – עונש קל!
תאונה חמורה – עונש קל
מרשי הואשם כי בהגיעו לצומת מחנה עופר נהג ברשלנות, חצה את קו הצומת באור אדום וגרם לתאונת דרכים. כתוצאה מהתאונה נפגע הנהג המעורב בעוד שהנוסעת ברכבו נחבלה חבלות של ממש ואושפזה בבית החולים.
החוק קובע כי בתאונות דרכים בהן יש חבלות של ממש יוטל עונש פסילה שלא יפחת משלושה חודשים. כאשר ברוב המקרים בתי המשפט לתעבורה גוזרים עונשים כבדים בהרבה וזאת בהתאם לחומרת הפציעות ולרמת רשלנותו של הנהג ונסיבות המקרה.
מרשי, שהינו מהנדס בניין, הזקוק לרישיון הנהיגה לעבודתו, ביקש שאעשה ככל שביכולתי למנוע פסילה ארוכה, למרות התאונה הקשה.
הודיתי בשם מרשי באחריותו לתאונה, שכנעתי את בית המשפט כי התאונה נגרמה כתוצאה מטעות אנוש ולא מזלזול בחוק, ובסופו של יום גזר בית המשפט על מרשי עונש של 21 ימי פסילה, ו- 200 שעות של"צ.
תיק התאונה נסגר בעקבות ערעור שהגיש עורך דין לתעבורה!
מרשתי הואשמה בנהיגה בחוסר זהירות ובגרימת תאונת דרכים כאשר יצאה
מחנייה מרחוב העצמאות ביהוד וסטתה מנתיב נסיעתה ופגעה ברכב מימינה.
לאור עברה התעבורתי התקין ולאור נסיבות התאונה הקלות יחסית עורך דין תעבורה הגיש בקשה לביטול כתב האישום.
התשובה לבקשה לא הגיעה בדואר או בפקס, אך לשמחתי הרבה ממש לפני הדיון התובעת דאגה לעדכן אותי כי התיק נסגר מחוסר עניין לציבור.
העקשנות משתלמת!
סוף טוב הכל טוב מרשי נתפס נוהג בשכרות וקיבל הזמנה למשפט תעבורה בת"א. טרם המשפט נפגשתי עם גורמי התביעה בנסיון להגיע להסדר טיעון מקל בתיק. לנוכח חומרת העבירה ועברו התעבורתי של הנאשם התביעה לא מצאה מקום לחרוג מעונש המינימום הקבוע לעבירה זו (24 חודשי פסילה) ורק הסכימה כי עונש המאסר על תנאי יומר בהתחייבות כספית שלא לעבור אותה עבירה שוב.
יש לציין כי התביעה בדרך כלל מאמצת לחיקה את הכלל השאוב ממשחק השש בש – "נגעת נסעת". כלומר, אם התובע הציע את הצעתו להסדר אין לשגת ממנה, או כפי שתובע נחמד מגדיר זאת: "שדרוגים יש רק בפלאפון ולא אצלנו". זו גם הסיבה, דרך אגב, שלא כדאי כלל ועיקר כי הנאשם ייפגש בעצמו ובגפו עם המשטרה.
למרות זאת, נפגשתי שוב עם התביעה ושוב הסברתי את הבעייתיות בתיק ואת כל הפגמים שבראיות, והאחרונה הסכימה לתקן את ההסדר והציעה עונש מקל של 6 חודשי פסילה בניכוי הפסילה המנהלית אותה כבר ריצה הנאשם, כלומר 5 חודשי פסילה בפועל.
מסתבר שהעקשנות משתלמת ובמקרה זה אף חסכה למרשי 18 חודשי פסילה!.
|
שכרות-זיכוי מוחלט!
סרב להיבדק בדיקת שכרות – אך למרות זאת זוכה בדין
מרשי נסע בכביש 4 בשעת לילה מאוחרת, לא נתן דעתו לדרך וסטה מנתיב נסיעתו ימינה. הרכב ירד לשוליים ופגע במעקה הבטיחות המוצב במקום, ונעצר כשחזיתו בניגוד לכיוון הנסיעה. כתוצאה מהתאונה נחבל מרשי בלבד.
מלבד האחריות לתאונה ייחסה התביעה למרשי עבירה של נהיגה בשכרות, שכן השוטרים במקום התרשמו כי התנהגותו מאפיינת נהג שיכור: מפיו נדף מאלכוהול, עמידתו לא נמצאה כיציבה והוא התנדנד הלוך וחזור. יתרה מזו הוא נדרש לבצע בדיקת שכרות אך סרב בכל תוקף לכך. הודיתי בשם מרשי באחריותו לתאונה אך כפרתי בעבירה של נהיגה בשכרות, וטענתי, בין היתר, כי השוטרים לא הסבירו לו את המשמעות המשפטית של הסירוב.
בחקירה הנגדית בבית המשפט הודה השוטר כי לא הסביר לנאשם את המשמעות המשפטית של הסירוב. בית המשפט זיכה את מרשי זיכוי מוחלט (אפילו לא מחמת הספק) בקובעו כי " "כאשר אלה פני הדברים לא ניתן לייחס לנאשם עבירת שכרות רק בשל הסירוב". בית המשפט הוסיף כי "באשר ליתר הסממנים החיצוניים, במקרה דנן, לא ניתן לקבוע על פיהם בלבד, כי הנאשם נהג בשכרות, ואני מזכה אותו מעבירה זו".
|