תעבורה – שכרות – תאונה – של"צ
הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום – נהיגה בקלות ראש וברשלנות, נהיגה בשכרות, מהירות בלתי סבירה, סטייה מנתיב נסיעה והתנהגות הגורמת נזק. על פי כתב האישום, נהג הנאשם ביום 4.3.2007, בסמוך לשעה 22:00, בעפולה. הנאשם נהג במהירות בלתי סבירה, ובהגיעו לעקומה ימנית איבד שליטה על הרכב, סטה ימינה, עלה על המדרכה התנגש בעץ ובקיר בית. רכב הנאשם בער וחלקיו הועפו ופגעו ברכב שחנה במקום. כתוצאה מן התאונה, נחבל הנאשם בחבלות של ממש שכללו פגיעה ריאתית ושברים בעמוד השדרה ובבית החזה והוא אושפז למשך 12 יום. הנאשם נהג ברכבו בנסיבות האמורות כשהוא שיכור, כשבדגימת דמו נמצאה כמות אלכוהול בריכוז של 127 מיליגרם לכל 100 מ"ל.
הנאשם אוחז ברישיון נהיגה מזה 14 שנים ולחובתו 5 הרשעות קודמות, 4 מתוכן הינן עבירות מסוג ברירת משפט והעבירה האחרונה, משנת 2006, הינה עבירת מהירות ובגינה תלויה נגד הנאשם פסילה על תנאי בת הפעלה, של 4 חודשים. לא רשומות לחובתו של הנאשם הרשעות קודמות של נהיגה בשכרות או גרימת תאונת דרכים או עבירות חמורות מסוג זה. מבחינה זו, יש לראות בביצוע העבירות במקרה דנן, משום מעידה חד פעמית ולא עניין של דפוס התנהגות.
המאשימה ביקשה להחמיר בעונשו של הנאשם בשל החומרה שבביצוע העבירות על ידו – נהיגה בשכרות וגרימת תאונת דרכים קשה, שרק בנס לא גרמה לתוצאות חמורות יותר. על בית המשפט להטיל ענישה המשקפת את החומרה שבמעשים אלה, ובתוכה – עונש מרתיע שיכלול מרכיב של מאסר בפועל ולו בעבודות שירות ופסילה בפועל ארוכה ומשמעותית.
ההגנה ביקשה להקל עם הנאשם, אשר לקח אחריות מלאה על האירוע והביע חרטה עמוקה. לטענתו, הנאשם כלל אינו נוהג לשתות וזו אינה דרכו במשך כל שנות נהיגתו כנהג משאית, במשך 13 שנים. האירוע נשוא כתב האישום נבע בשל הימים הקשים שעברו על הנאשם מבחינה אישית ומשפחתית, עקב אשפוזה של אשתו בבית החולים בשל היריון בסיכון גבוה. גיליון הרשעותיו של הנאשם מלמד על כך שנהיגתו בשכרות באותו יום איננה משקפת כלל את דפוס נהיגתו וכי דובר באירוע חד פעמי.
ב"כ הנאשם ביקש להתחשב עוד בפציעתו הקשה של הנאשם, שהיה הנפגע היחיד בתאונה. לנאשם נגרמו נזקי גוף חמורים לרבות שבר בצלעותיו, בשלוש חוליות בגבו ופגיעות בכל חלקי גופו. לנאשם הותקן גבס מספר חודשים ועד היום הוא סובל מכאבי גב ומכאבים בכל חלקי גופו ובעקבות זאת, הוא גם איבד את מקור פרנסתו.
לטענת הסנגור, די בכל המכות הכלכליות, האישיות המשפחתיות והגופניות אשר נגרמו לנאשם בשל מחדלו, כדי לענות על האינטרס הציבורי וההרתעתי, ומן הראוי שלא לגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל, אף לא בדרך של עבודות שירות, שספק אם יוכל לבצען בשל מוגבלותו, אלא להסתפק בעונש של שירות לתועלת הציבור.
לאחר כל זאת, גזר בית המשפט לתעבורה על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר על תנאי, פסילה לתקופה של 30 חודשים, 80 שעות של"צ, שנת מבחן אצל קצין מבחן וקנס בסך 800 ₪.
פורסם ב: מאמרים