פקודת התעבורה מגדירה "סם מסוכן" – כהגדרתו בפקודת הסמים המסוכנים, למעט סם שקבע שר הבריאות ובתנאים שקבע.

כמות הסם בגוף, שבעטיה ייחשב הנהג למסומם ושיכור על פי חוק לא מצויינת כלל, ולכן בעצם כל כמות שהיא של סם מסוכן או תוצרי חילוף מחומרים של סם מסוכן שיימצאו בגופו של הנהג יביאו לידי כך שהוא יענה על ההגדרה בסעיף. כך למשל, במקרה ואדם מעשן חשיש במסיבה ונלקח לבדיקה שבוע לאחר מכן, הוא יועמד לדין אם יימצאו בבדיקה שרידי סם, למרות שהשפעת הסם בוודאי כבר התפוגגה בשעת הנהיגה.

לא כל שימוש בסם לפני נהיגה יביא להרשעה. על פי פקודת הסמים "השימוש בסם מסוכן מותר אם הוא לצורך ריפוי והסם סופק למשתמש מאת רוקח, רופא או רופא וטרינרי בתנאים האמורים… או סופק על פי רישיון".