בתיק תעבורה – הואשם הנהג כי נהג בשכרות מכח סירובו לבצע בדיקת שכרות. מעובדות כתב האישום עולה כי בתאריך 27/6/09 נסע הנאשם ברחוב קיבוץ גלויות מכיוון מערב לכיוון מזרח וביצע פניית פרסה על שטח הפרדה בנוי. השוטר שראה את ביצוע עבירת התנועה דלק אחר הנאשם עד שחסם את דרכו. נערכה לנאשם בדיקה בשקית הנשיפון ואחר כך הוא הובא לתחנת המשטרה.
ההגנה טענה כי הנאשם לא נדרש כדין לבצע את הבדיקה ובכל מקרה לא הוסברה לו המשמעות המשפטית של הסירוב. מאחר ואין תשתית ראייתית כי הנאשם היה שיכור ביקשה ההגנה לזכותו בדין.
בית המשפט קיבל את טענת ההגנה מהנימוקים הבאים:
1. יחד עם השוטר שרשם את הדוח נמצאו עוד שני שוטרים, כאשר אף אחד מהם לא רשם כל מזכר המאמת את גרסת השוטר על השתלשלות האירועים.
2. הנאשם נלקח לתחנת המשטרה, אך למרות זאת לא נחקר באזהרה כפי שקובעים נהלי המשטרה.
3. אין כל מזכר של מפעיל הינשוף ששוחח עם הנאשם ודרש ממנו לבצע את הבדיקה.
4. לא מולאו הטפסים המסודרים הרגילים בעבירה של נהיגה בשכרות, לרבות טופס תחקור חשוד בו מוסברת לנאשם חובתו לבצע את הבדיקה וההשלכות של אי הביצוע, כל זאת למרות שהנאשם שהה בתחנת המשטרה.
5. השוטר שרשם את הדוח לא ציין את תוצאות בדיקת שקית הנשיפון שנערכה לנאשם, ובכך ראה בית המשפט מחדל של ממש, שכן אם בדיקת הנשיפון הייתה תקינה לא היה בכלל מקום להוביל את הנאשם לתחנה.
6. השוטר רשם בדוח הפעולה "דרשתי ממנו לבצע בדיקת ינשוף, הסברתי לו את משמעות הבדיקה, לאחר שסירב הסברתי לו את משמעות הסירוב". מאחר ואין פרוט מה בדיוק הסביר השוטר ומאחר שהוא העיד כי הוא אינו זוכר את האירוע קבע בית המשפט כי לא ניתן הסבר ראוי לנאשם ובעצם הוא לא נדרש כדין לבצע את הבדיקה.
מכיוון שכל ראיות התביעה מסתכמות בריח אלכוהול שנדף מפיו של הנאשם, קבע בית המשפט שאין די בכך כדי לקבוע כי הנאשם היה שיכור, ולכן זיכה אותו מחמת הספק.