בתיק תעבורה, הואשם הנהג כי נסע בשכרות ברמה של 158 מיליגרם לכל 100 מיליליטר של דם, כל זאת בהתאם לבדיקת הדם שנערכה לו.

אחת מטענות ההגנה הייתה כי ריכוז האלכוהול בגופו של הנאשם הושפע ממחלת הסוכרת ממנה הוא סובל. ד"ר האחראי על בדיקות הדם בתל השומר הסביר כי דגימת הדם שניטלה מהנאשם הומצאה למכון כשהיא מצויה במבחנה שסופקה למשטרה מבעוד מועד על ידי המכון. באופן קבוע מספק המכון למשטרה מבחנות המכילות נתרן פלוארידי, כשחומר זה מיועד למניעת תסיסה של חיידקים וגרימת זיהום בדם. על פי דבריו, לא יווצר בדם תהליך של תסיסה הגורם לפירוק סוכרים ויצירת אלכוהול, אפילו אם מצויה בדם רמה גבוהה של סוכר. לשם יצירת תהליך של תסיסה יש לזהם במכוון את הדם על ידי הוספת שמרים.

בית המשפט התרשם כי במקרה הנדון המבחנה הכילה נתרן פלואורידי. עובדה זו נלמדת מתעודת עובד ציבור מטעם עובד המעבדה בה נרשם כי התקבלה דגימת דם במבחנה פלסטית של 5 מ"ל הנושאת תווית עליה רשום 100 מ"ג נתרן פלוארידי. גם במזכר של השוטר נרשם כי הדם שניטל מהנאשם הושם במבחנה שבתוכה אבקה לבנה, כשהמבחנה נושאת תווית של המכון.

במקרה הנוכחי הדם שנבדק לא היה קרוש, כשעובדה זו מלמדת על פי עדותו של ד"ר גופר כי המבחנה הכילה נתרן פלוארידי.