סרב להיבדק בדיקת שכרות – אך למרות זאת זוכה בדין   מרשי נסע בכביש 4 בשעת לילה מאוחרת, לא נתן דעתו לדרך וסטה מנתיב נסיעתו ימינה. הרכב ירד לשוליים ופגע במעקה הבטיחות המוצב במקום, ונעצר כשחזיתו בניגוד לכיוון הנסיעה. כתוצאה מהתאונה נחבל מרשי בלבד. מלבד האחריות לתאונה ייחסה התביעה למרשי עבירה של נהיגה בשכרות, שכן השוטרים במקום התרשמו כי התנהגותו מאפיינת נהג שיכור: מפיו נדף מאלכוהול, עמידתו לא נמצאה כיציבה והוא התנדנד הלוך וחזור. יתרה מזו הוא נדרש לבצע בדיקת שכרות אך סרב בכל תוקף לכך. הודיתי בשם מרשי באחריותו לתאונה אך כפרתי בעבירה של נהיגה בשכרות, וטענתי, בין היתר, כי השוטרים לא הסבירו לו את המשמעות המשפטית של הסירוב. בחקירה הנגדית בבית המשפט הודה השוטר כי לא הסביר לנאשם את המשמעות המשפטית של הסירוב. בית המשפט זיכה את מרשי זיכוי מוחלט (אפילו לא מחמת הספק) בקובעו כי " "כאשר אלה פני הדברים לא ניתן לייחס לנאשם עבירת שכרות רק בשל הסירוב". בית המשפט הוסיף כי "באשר ליתר הסממנים החיצוניים, במקרה דנן, לא ניתן לקבוע על פיהם בלבד, כי הנאשם נהג בשכרות, ואני מזכה אותו מעבירה זו".