עיכוב לשם בדיקת שכרות

 

סעיף 64ב(ב5) לפקודת התעבורה קובע כי לצורך בדיקת נשיפה אקראית לגילוי רמת האלכוהול בגוף לא יעלה משך העיכוב על חצי שעה.

כאשר העיכוב הוא עקב חשד לנהיגה בשכרות או לנהיגה תחת השפעת סמים מוסמך השוטר לעכב את הנהג לפרק זמן כאמור בסעיף 73(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשמ"ן-1966. על פי סעיף זה עיכוב יהא רק לפרק הזמן הסביר הדרוש בנסיבות המקרה, לביצוע הפעולה שלשמה הוקנתה סמכות העיכוב, ובכל מקרה לא מעבר ל- 3 שעות. הקצין הממונה רשאי להאריך את העיכוב ב- 3 שעות נוספות, בהתקיים התנאים המצטברים הבאים: העיכוב קשור למספר רב של מעורבים ומנימוקים שיירשמו. מבצע העיכוב חייב לערוך דו"ח על העיכוב שבו יפורטו שם המעוכב, סיבת העיכוב ומשך העיכוב, אם מתקיימת אחת מהנסיבות הבאות: האדם הובא לתחנת המשטרה או זומן אליה, או אם האדם עוכב לפרק זמן של 20 דקות או יותר.

מכיוון שלפי נוהלי המשטרה צריך לחכות 15 דקדות  מרגע העיכוב עד בדיקת הנשיפה עצמה, אנחנו מצפים לראות דו"ח עיכוב בכל תיק שכרות. אם לא מצוי דו"ח עיכוב בתיק אז מדובר בפגם רציני למדי (שאין בו לבדו להביא לזיכוי).

במידה והנהג עוכב מעל 3 שעות לשם בדיקת נשיפה, ללא אישור קצין, ניתן לטעון כי הליך העיכוב פגום. הדבר לא יביא ישר לזיכוי בשל כלל הפסלות היחסית, אך אם מצטרפים לפגם זה פגמים נוספים אז

הנאשם יכול להתחיל לחייך (אולי הוא בדרך להסדר נוח).

במידה ומדובר בבדיקה שגרתית, למשל ביציאה ממקום בילויים, ואין לנהג כל מאפיין של נהג שיכור אז השוטר חייב לסיים את העיכוב תוך חצי שעה, ואם הוא לא עושה כן העיכוב פגום.

השאלה הנשאלת לגבי עיכוב הנהג היא מתי מדובר בבדיקה שגרתית ומתי מדובר בבדיקה עקב חשד, כאשר הזמנים המותרים לעיכוב על פי חוק בשני המקרים שונים לחלוטין (חצי שעה לעומת 3 שעות). הגבולות בין בדיקה עקב חשד לבין בדיקה אקראית מטושטשים ולא ברורים, שכן אין להם הגדרה מדוייקת בחוק. אם למשל, נהג נעצר לביקורת שגרתית ואקראית ללא כל חשד שנהיגתו היא נהיגה המאפיינת נהג שיכור, וברגע בו השוטר פונה לנהג הוא מריח ריח של אלכוהול האם עסקינן בבדיקה אקראית או עקב חשד? האם המבחן הוא הרגע בו מורה השוטר לנהג לעצור לבדיקה או שמא ההליך דינאמי, ויכול להיווצר מצב שתחילתו של העיכוב באקראיות ואילו המשכו הוא עקב חשד?.