חובת הזהירות של הנהג כלפי הולכי רגל במעבר חצייה קבועה בתקנות הבאות (המצטרפות זו לזו):
א. תקנה 67(א) לתקנות התעבורה קובעת כי: "נוהג רכב המתקרב למעבר חצייה, והולכי רגל חוצים במעבר, יאפשר להם להשלים את החצייה בבטחה ואם יש צורך בכך יעצור את רכבו לשם כך". התביעה תצטרך להוכיח כי הולך הרגל הפסיק את החצייה וכי המכונית גרמה להולך הרגל סכנה או הפרעה של ממש.
ב. תקנה 52(6) לתקנות התעבורה קובעת כי "חייב נוהג רכב להאט את מהירות הנסיעה, ובמידת הצורך אף לעצור את רכבו, בכל מקרה שבו צפויה סכנה לעוברי דרך או לרכוש, לרבות רכבו הוא, ובמיוחד בהתקרבו למעבר חצייה".(משרד עורכי דין)
מעבר חצייה הוא מקום מבטחו של הולך הרגל. כאשר הולך הרגל טרם החל בחציית הכביש מוטלת על הנהג חובת זהירות. כאשר הולך רגל מתחיל לחצות את הכביש הנהג חייב לאפשר לו להשלים את החצייה בבטחה ובמקרה הצורך יעצור את רכבו לשם כך. נהג שלא מאפשר להולכי הרגל להשלים בבטחה את חציית הכביש במעבר חצייה, וגורם לסיכונם, צפוי לפסילה מנהלית של רישיון הנהיגה שלו (סעיף 8 לתוספת הרבעית בפקודת התעבורה).החובה המוטלת על הנהג היא כלפי הולך רגל המצוי בעיצומה של חציית הכביש. כאשר הולך הרגל טרם החל בחצייה, הנהג חייב לנסוע במהירות אשר תאפשר בלימת הרכב במקום במקרה הצורך.
