תעבורה – נהיגה בשכרות   החוק מגדיר (סעיף 64ב(א) לפקודת התעבורה) כ"שיכור" – אחד מאלה: 1.מי ששותה משקה משכר בעת נהיגה. 2. מי שבגופו מצוי סם מסוכם או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן. 3. מי שבגופו מצוי אלכוהול בריכוז הגבוה מהריכוז שקבע שר התחבורה, בהתיעצות עם שר הבריאות ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת. 4. מי שנתון תחת השפעת משקה משכר או תחת השפעת סם מסוכן, ובלבד שבבדיקת מעבדה לא נמצא שריכוז האלכוהול בדמו נמוך מהסף שנקבע בתקנות.                                           זימון למשפט תעבורה בגין נהיגה בשיכרות בפועל דוחות בגין נהיגה בשכרות נרשמים על סמך החלופה השלישית. כלומר מי שבגופו מצוי אלכוהול בריכוז הגבוה מהריכוז האסור בשעת נהיגה יוזמן למשפט תעבורה בגין נהיגה בשכרות. תקנות התעבורה (תקנה 169א לתקנות התעבורה) קובעות את "המידה הקבועה" שממנה והלאה ייחשב הנהג כנוהג בשכרות. המידה הקבועה היא: שכרות - חמישים מיליגרם של אלכוהול במאה מיליליטר של דם. שכרות - 240 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד בדוגמא של אויר נשוף שנעשתה בבדיקת נשיפה.   כיום, שוטר רשאי באופן שגרתי לדרוש מנהג לתת לו דגימה של אוויר נשוף מפיו. בפועל המשטרה רושמת דוחות בגין נהיגה בשכרות ומזמנת למשפט תעבורה רק נהגים שנמצא אצלם כמות של 255 מיקרורגם ומעלה.                                              שכרות - ענישה   סעיף 62(3) לפקודת התעבורה קובע עונש מאסר לנהג שנוהג שיכור. בפועל בתי המשפט לתעבורה פוסקים עונשי מאסר על תנאי בלבד כאשר עבירה זו מתבצעת בפעם הראשונה, אולם לעיתים רחוקות כאשר ריכוז האלכוהול גבוה או כאשר לעבירת השכרות נלוות עבירה של גרימת תאונת דרכים – הנאשם צפוי לעונשי מאסר ועבודות שירות כבר בעבירה הראשונה מסוגה. סעיף 39א לפקודת התעבורה קובע עונש פסילה שלא תפחת משנתיים לנהג המורשע בעבירה של נהיגה בשכרות, ואם כבר הורשע הנהג על עבירה זו בשנה שקדמה לאותה עבירה – פסילה שלא תפחת מארבע שנים. אולם, רשאי בית המשפט לתעבורה בנסיבות מיוחדות שיפרש בפסק הדין, להורות על פסילה לתקופה קצרה. קיימת בפסיקה מחלוקת באשר לאותן נסיבות מיוחדות המאפשרות הפחתה מפסילה למשך שנתיים. בדרך כלל הערכאות הגבוהות של בית משפט המחוזי ובית המשפט העליון מחמירות לעניין זה, וקובעות שהחריגה תעשה לעיתים רחוקות ובמשורה בלבד.